הפעם, מציאת השמלה המתאימה לא ארכה זמן רב, אך אם חשבנו כי הכל הלך חלק, טעינו בגדול.
ניקול הגיעה מהר מאוד לחנות הנכונה, PESSI
שמלה באמת יפה, שחורה, מחמיאה עם מלמלה בחזית.
קבענו כי מדידה אחרונה ותיקונים יבוצעו כשבועים לפני הארוע (אחרי הדיאטה).
כמו שעון, התייצבנו למדידה, בוצעו סימונים על השמלה והיא נשלחה לתיקון. קבענו להגיע לאחר יומיים לבדיקת התיקון ולקיחת השמלה.
כמובן שהגענו לפני הזמן, חיכינו, השמלה הגיעה בזמן, יפה מאוד על הגוף.
שמחים ומרוצים נסענו הבייתה. ניקול לובשת את השמלה "בפעם האחרונה" עד הארוע.
כולם מתלהבים. ניקול מורידה את השמלה ומכינה אותה לתלייה ממושכת.
פתאום היא מוצאת "שריטה" בבד, בחלק האחורי של השמלה.
צריך להבין כי מדובר בבד סאטן, מבריק, שמדגיש את השריטה.
כל השמחה התחלפה בלחץ ובחוסר ודאות.
לאחר דקות ארוכות ומספר טלפונים, התברר כי יש שמלה זהה בחנות.
ניקול מודיעה בעבודה שהיא לא מגיעה ונסעה בבוקר לחורב.
אכן שמלה זהה, אך המלמלה מעט אפורה לעומת זו שהייתה בשמלה המקורית. חוץ מניקול, אף אחד לא שם לב לכך.
למרות זאת, מבצעים מדידה וסימונים אבל לא מבצעים תיקון עד לבדיקה נוספת בתל אביב, אולי בכל זאת יש שמלה זהה (עם מלמלה "לבנה").
לאחר המתנה ארוכה ועוד שתי נסיעות לחיפה, הוחלט ללכת על השמלה שהיתה בחנות, זאת עם המלמלה המעט אפורה.
השמלה נשלחת לתיקון, נוסעים שוב למדוד את השמלה המתוקנת ולקחת אותה.
כמובן שיצאנו מוקדם מדי, לכן היה זמן לקנות לי נעליים, חיכינו עו קצת בחנות עד שיגיע בעלה של התופרת.
הוא הגיע בזמן, אז מתברר שהתופרת שכחה לתפור את המכפלת.
למרות זאת מודדים, כדי לודא שכל השאר בסדר, ולאחר שמוודאים זאת, לוקחים את השמלה, נכנסים לרכב ונוסעים לטירת הכרמל, אל התופרת כמובן, כדי לתקן את המכפלת.
התופרת מבצעת את התיקון, מודדים ונוסעים חזרה לנהריה.
ניקול שוב מודדת את השמלה "בפעם האחרונה" ואז היא מגלה שהמכפלת בחזית נתפרה בצבע סגול, בתפר גלוי (למי שמבין בתפירה).
כמו בפעמים קודמות, מודיעים בעבודה שלא מגיעים, נכנסים לאוטו, והפעם נוסעים לטירה.
התופרת מתנצלת, מתקנת וחוזרים לנהריה.
שוב "מדידה אחרונה", הפעם הכל עובר בשלום וניקול מוכנה להשאר עם השמלה, גם אם היא לא מושלמת.
אחרי כחודש של התעסקות עם השמלה, 3 מדידות ושבע נסיעות לחיפה (מנהריה) יש לנו שמלה לבר המצווה של דור.
ניקול הגיעה מהר מאוד לחנות הנכונה, PESSI
שמלה באמת יפה, שחורה, מחמיאה עם מלמלה בחזית.
קבענו כי מדידה אחרונה ותיקונים יבוצעו כשבועים לפני הארוע (אחרי הדיאטה).
כמו שעון, התייצבנו למדידה, בוצעו סימונים על השמלה והיא נשלחה לתיקון. קבענו להגיע לאחר יומיים לבדיקת התיקון ולקיחת השמלה.
כמובן שהגענו לפני הזמן, חיכינו, השמלה הגיעה בזמן, יפה מאוד על הגוף.
שמחים ומרוצים נסענו הבייתה. ניקול לובשת את השמלה "בפעם האחרונה" עד הארוע.
כולם מתלהבים. ניקול מורידה את השמלה ומכינה אותה לתלייה ממושכת.
פתאום היא מוצאת "שריטה" בבד, בחלק האחורי של השמלה.
צריך להבין כי מדובר בבד סאטן, מבריק, שמדגיש את השריטה.
כל השמחה התחלפה בלחץ ובחוסר ודאות.
לאחר דקות ארוכות ומספר טלפונים, התברר כי יש שמלה זהה בחנות.
ניקול מודיעה בעבודה שהיא לא מגיעה ונסעה בבוקר לחורב.
אכן שמלה זהה, אך המלמלה מעט אפורה לעומת זו שהייתה בשמלה המקורית. חוץ מניקול, אף אחד לא שם לב לכך.
למרות זאת, מבצעים מדידה וסימונים אבל לא מבצעים תיקון עד לבדיקה נוספת בתל אביב, אולי בכל זאת יש שמלה זהה (עם מלמלה "לבנה").
לאחר המתנה ארוכה ועוד שתי נסיעות לחיפה, הוחלט ללכת על השמלה שהיתה בחנות, זאת עם המלמלה המעט אפורה.
השמלה נשלחת לתיקון, נוסעים שוב למדוד את השמלה המתוקנת ולקחת אותה.
כמובן שיצאנו מוקדם מדי, לכן היה זמן לקנות לי נעליים, חיכינו עו קצת בחנות עד שיגיע בעלה של התופרת.
הוא הגיע בזמן, אז מתברר שהתופרת שכחה לתפור את המכפלת.
למרות זאת מודדים, כדי לודא שכל השאר בסדר, ולאחר שמוודאים זאת, לוקחים את השמלה, נכנסים לרכב ונוסעים לטירת הכרמל, אל התופרת כמובן, כדי לתקן את המכפלת.
התופרת מבצעת את התיקון, מודדים ונוסעים חזרה לנהריה.
ניקול שוב מודדת את השמלה "בפעם האחרונה" ואז היא מגלה שהמכפלת בחזית נתפרה בצבע סגול, בתפר גלוי (למי שמבין בתפירה).
כמו בפעמים קודמות, מודיעים בעבודה שלא מגיעים, נכנסים לאוטו, והפעם נוסעים לטירה.
התופרת מתנצלת, מתקנת וחוזרים לנהריה.
שוב "מדידה אחרונה", הפעם הכל עובר בשלום וניקול מוכנה להשאר עם השמלה, גם אם היא לא מושלמת.
אחרי כחודש של התעסקות עם השמלה, 3 מדידות ושבע נסיעות לחיפה (מנהריה) יש לנו שמלה לבר המצווה של דור.
